צוואה

צוואה היא מסמך שבו אדם קובע מי יירש את רכושו ואת נכסיו לאחר מותו. כל אדם רשאי להחליט האם הוא רוצה לערוך צוואה. חוק הירושה מאפשר לכל אדם להכין צוואה במו ידיו, בקלות וללא עלויות כספיות, וזאת על מנת להקל על ההחלטה לערוך צוואה אולם תמיד כדאי להסתייע בעורך דין הבקיא בתחום אשר יסביר וייתן מענה להתלבטויות אשר להן השפעה חוקית מהותית על הצוואה. צוואה ניתן לשנות תמיד, גם אם המוריש מציין בפירוש בצוואה כי לא ייערך בה שינוי בעתיד, וצוואה מאוחרת היא הקובעת לעניין צוואה הקודמת לה. התנאי נחשב בלתי חוקי.

יתרונות הצוואה

רק באמצעות צוואה, הנכתבת בהתאם לכללי החוק, יכול אדם להיות בטוח כי לאחר מותו ייעשה ברכושו בדיוק לפי רצונו. בנוסף לנושא חלוקת הרכוש, מצווה יכול להעביר מסר אישי על רגשותיו ועל ערכיו וזאת באמצעות צוואה מוסרית (זוהי צוואה שאין בה תוקף משפטי והמצווה יכול להורות ליורשיו באילו ערכים ברצונו שהם יפעלו)

לקוחות במשרדו של עורך דין צוואות וירושות באשקלון

באילו מקרים כדאי לערוך צוואה?

ידועים בציבור – מומלץ לערוך צוואה על מנת למנוע סכסוך אפשרי לגבי מעמד הידוע בציבור הנותר.
פיצול הירושה – מקרים שבהם המוריש מעוניין להוריש חלקים ספציפיים מעיזבונו לקרוביו, לאנשים שאינם קרוביו או לתאגידים, שלא בהתאם להוראות חוק הירושה.
זכויות ברכוש – מקרים שבהם קיים צורך להסדיר זכויות שימוש ברכוש לאחר מותו של המצווה.
זוג מבוגר שאין לו ילדים – והוא בגיל שככל הנראה לו יהיו לו ילדים.
זוג שנשוי נישואים שניים – ולכל אחד מבני הזוג יש ילדים משלו.

הפקדת צוואה

ניתן להפקיד את הצוואה בלשכת הרשם לענייני ירושה. הפקדת הצוואה מבטיחה שלא יינתן, לאחר מות המצווה, צו ירושה או צו קיום צוואה תוך התעלמות מהצוואה שהשאיר. על מנת להפקיד את הצוואה יש להגיע עם הצוואה המקורית לרשם לענייני ירושה יחד עם הצוואה המקורית, תעודת זהות ואגרה על הפקדת הצוואה. הצוואה נשמרת בכספת, ורק המצווה עצמו יכול לקבל אותה בחזרה, עד יום מותו. רק לאחר פטירתו של המצווה ניתן לברר פרטים על אודות צוואות שהופקדו.

ירושה

במקרה שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, חוק הירושה מגדיר את סדר היורשים על פי דין. היורשים יכולים להיות קרוביו של הנפטר, במקרה בו לנפטר אין יורשים, עזבונו מועבר לידי האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.

ירושה היא, על פי חוק הירושה התשכ”ה – 1965, העברת רכושו של הנפטר ליורש על פי דין. אם המנוח הותיר אחריו צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי צוואה, וחלוקת העיזבון מתבצעת על פי החלוקה בצוואה. במקרה שבו הנפטר לא השאיר צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי דין, והיורשים הם קרוביו של הנפטר, במקרה בו לנפטר לא היו קרובים הזכאים לרשת אותו על פי החוק – המדינה הינה היורשת.

מי יכול לרשת?

שיטת הירושה בישראל מתבססת על קשרי הדם בין אבות לבנים, ולפיה יורשיו של הנפטר הם קרובי המשפחה הקרובים אליו ביותר – בני זוג (הקרוב היחידי שאינו קרוב בקשר דם), הורים, צאצאים, או קרובי משפחה אחרים, על פי סדר הירושה. גם קרובי משפחה שטרם נולדו נכללים ביורשים האפשריים של נפטר, אם מועד לידתם חל בתוך 300 יום מיום הפטירה. אם אין לנפטר יורשים, בדרגות הקרבה הנזכרות בחוק – עיזבונו עובר לידי המדינה, שאותה מייצג האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.

בהיעדר צוואה, זכות הראשונים בירושה מתחלקת שווה בשווה בין בן הזוג של הנפטר ובין ילדיו של הנפטר. בן הזוג מקבל מחצית מן הירושה, והילדים מתחלקים שווה בשווה במחצית הנותרת. בנוסף למחצית מכלל הרכוש זכאי בן הזוג לרשת גם את המיטלטלין ואת מכונית הנוסעים של המנוח, אם הייתה לו כזו. אלמנה זכאית לקבל מן העיזבון גם את דמי כתובתה ותוספת כתובה, ובנסיבות מסוימות היא יכולה גם לדרוש מזונות מן העיזבון.

מהו צו ירושה?

צו ירושה הוא צו משפטי מטעם הרשם לענייני ירושה, המסדיר את חלוקת העיזבון של נפטר שלא ערך צוואה. צו ירושה אינו מפרט את אופן חלוקת הרכוש לפרטיו, אלא מכריע בסוגיית זכויות הירושה ויורשיו של הנפטר. כדי לקבל צו ירושה יש להגיש בקשה לצו ירושה לאחת מלשכות הרשם לענייני ירושה, או לאחד מבתי הדין הדתיים.